טלקר נ' פיינרמן סוכנות לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.מדובר בתביעה של מבוטח נגד חברת הביטוח שביטחה את רכבו בביטוח מקיף (נתבעת 2) וכנגד סוכנות הביטוח שפעלה כשלוחתה של חברת הביטוח במו"מ לכריתת חוזה הביטוח ובהנפקת הפוליסה.

2.התביעה הינה לתשלום פיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 19.3.10, כאשר בנו של התובע, יוסף טלקר, נהג ברכב (להלן – "הבן").

3.הבן לא נכלל בכיסוי הביטוחי בעת הוצאת הפוליסה המקורית אצל הנתבעת 2, באמצעות נתבעת 1. בפוליסה המקורית נכללו רק התובע ואשתו כמורשים לנהוג ברכב.

4.בינואר 2010, טילפן התובע לסוכנות הביטוח/נתבעת 1 וביקש מהסוכנת גב' ג'ניה שדרוב (להלן – "הסוכנת"), כי תוסיף את בנו יוסף טלקר לפוליסה, כך שגם הוא יהיה מורשה לנהוג ברכב על פי הפוליסה.

5.התובע ואשתו שהו שנים רבות בארה"ב ושם נולד הבן בשנת 1991. משנת 2001 בהיות הבן בן 10, שבה המשפחה להתגורר בארץ ביחד עם הבן. משנת 2001 ועד התאונה ביום 19.3.10, מתגורר הבן בארץ באופן רצוף וכאן גם מרכז חייו, למעט חופשה בת פחות מחודשיים, מחודש יולי 2009 ועד 28.8.09, שאז ביקר הבן בארה"ב ושם גם הוציא רישיון אמריקאי ושב ארצה כאמור ביום 28.8.09 עם הרישיון האמריקאי. אין מחלוקת, כי אין לבן רישיון נהיגה נוסף לרישיון האמריקאי.

6.מספר חודשים לאחר שובו של הבן מארה"ב, בינואר 2010, התקשר כאמור התובע לסוכנת וביקש ממנה להוסיף את הבן לפוליסה. כפי שיובהר, בהתאם למצב המשפטי השורר בארץ, בקשתו זו של התובע בטעות שבדין יסודה. בהתאם לנתוניו, הבן לא היה מורשה לנהוג בארץ עם הרישיון האמריקאי וזאת בהתאם לפקודת התעבורה והתקנות הדנות בהרשאה לנסוע בארץ עם רישיון זר (תקנות 567 ו-567א לתקנות התעבורה). יחד עם זאת, לאחר שבחנתי העדויות והטענות, אני קובע, כי בקשתו של התובע נעשתה בתום לב. הוא באמת ובתמים רצה שנהיגתו של הבן תהיה מכוסה בפוליסה והיה בטוח, כי לבן מותר לנהוג בארץ עם אותו רישיון אמריקאי שהוצא. התובע התגלה כמאוד קפדן ולאחר שקיבל לידיו את הרשימה, חזר ושאל את הסוכנת שאלות הבהרה ולא נח ולא שקט עד אשר קיבל ההסבר מהסוכנת, כי ההגבלות שהיו לגבי גיל וותק הנהיגה, הוסרו ומותר לבן בן ה-18 עם רישיון נהיגה חדש, לנהוג ברכבו. גם אין כל היגיון לפניה להוספת הבן לפוליסה, שאין מחלוקת שגררה תוספת נכבדה לפרמיה, אלא אם הדבר נעשה מתוך רצון כנה, כי נהיגתו של הבן אכן תהיה מכוסה בפוליסה.

7.בסופו של יום, הוצאה פוליסה חדשה שבה הוסף הבן כנהג מורשה על פי הפוליסה לנהוג ברכב. כאמור לעיל, ביום 19.3.10 אירעה התאונה בעת שהבן נהג ותביעתו של התובע לנתבעת 2, לקבלת תגמולי ביטוח נדחתה, בנימוק אחד ויחיד והוא, שהבן אינו מורשה לנהוג עם רישיונו האמריקאי בארץ ולכן יש לראותו כמי שאינו מחזיק בידיו רישיון נהיגה ולכן, נהיגתו על תוצאותיה אינה מכוסה בפוליסה.

8.השאלה העיקרית עליה נסב משפט זה הינה, האם התובע הוטעה על ידי הסוכנת ו/או על ידי חברת הביטוח או שהתובע הוא היחיד שטעה ולכן עליו לשאת לבדו בתוצאות טעותו.

9.פנייתו של התובע אל הסוכנת להוסיף את הבן לפוליסה, על סמך רישיונו האמריקאי בלבד, הייתה מלווה בטעות שבדין כדלקמן:

א.תקנות 567 ו-567א לתקנות התעבורה, העוסקות בהרשאה לנהוג בארץ עם רישיון זר קובעות כדלקמן:

תקנה 567:

"מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו תנאים אלה:

(1ׂׂ)...

(2)אם הוא נוהג רכב כאמור –

(א)בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר.

(ב)..."

תקנה 567א:

"עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190.